himself; how is it possible then to ascribe the power of a GOD to a Prophet? From the word kamoni (like me), to ascribe to a Prophet, &c. Wonderful Counsellor! the Almighty GoD, the everlasting Father?" (Isa. ix. 6.)

You may rely, dear reader, that the above written text is not (in a genuine explanation) alluding to the Messiah, much less to declare and constitute him for a GOD, but entirely in allusion to the true Prophets, which God does promise to send to Israel, to predict to his people what he commands. GOD has also fulfilled his promise, and gave us after Moses, Joshua, and after Joshua until Samuel, and after him others, during the continuation of the first temple; and after the first temple the prophecy among Israel ceased: as David says, Psa. lxxiv. 9. “We see not our signs; there is no more any Prophet, neither is there among us any that knoweth how long." It should here be observed, that Daniel and Ezra were also Prophets after the destruction of the first temple; I must reply, that their prophecy was limited to night visions, and were interpreters of dreams and all the visions of Daniel, but not like they were formerly. Thus you see that the explanations of the different opponents are positively inconsistent. Should it be asked, why it says in singular? The LORD thy GOD will raise up unto thee a Prophet? The answer is, that throughout the

N

ובפרט לדמותו לאוהות אך על הנביא ממש הבטיח הקב"ה לישרא להקום להם נביאים שיגיד להם את אשר יצוה ה': ובאמת הקים ה' את דבריו ונתן נביאים בתוכנו ממשה ליהושיע מיהושיע עד שמוץ הנביא וממנו לכל עת בית הראשון ולאחר הבית הראשון פסקה הנבואה מישרא שנאמר תהלים עד ט' אותותינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה וכו' :

ואת" הרי דניא ועזרא היו נביאים לאחר החורבן אכן תדע שאלו לא היו אא בחזיון לילה ואינו לא פותרין חלומות היו וכל שהיה נראה לדניץ היה רק בחזיון לילה ולא כמו שהיה קודם החורבן בנביאים ממש: לפי זה לא מכוון פתרונם לשום דבר: ואם תשא לאמר למה נאמר נביא אקים וגו' בלשון יחיד : לכן תדע שכן : דרך הכתוב לדבר פעמים ליחיד לשון רבים ופעמים לרבים לשון יחיד וכן תמצא בכל עשרת הדברות נאמרו בלשון יחיד ואמירה היה לכל הקהל : כמו אנכי ה' אהיך וגו' : לא תעשה לך וכו' וכן כלם:

"of thy

"Unto him

of thee," (namely, in every century) brethren, like unto me," as Moses : ye shall hearken." Ib. 18. " And will put my words in his mouth, and he shall speak unto them all that I shall command him." See with your eyes and with your understanding how the LORD promises to Israel, that they in future will never have occasion to hear his commandments out of his Almighty mouth, but through the medium of the Prophets, whom he will send unto them.

How is it then imaginable for common sense, that the explanation of the word Kamoni, like unto me, should be one who is greater than he (Moses)? Consequently this is another great error; and the word Kamoni, (like as Moses), only as Moses, we must necessarily observe, that in all the great wonders which Moses performed in the presence of the people of Israel, he never dared himself to signify that they were produced by his power, but attributed them to the mightiness of God only as in Numb. xvi. 28. “ And Moses said, hereby ye shall know that the LORD. hath sent me to do all these works; for I have not done them of my own mind," &c. And so in Deut. xxix. 2. “ And Moses called unto all Israel, and said unto them, ye have seen all that the LORD did before your eyes in the land of Egypt," &c. From all this it is very evident, that Moses never imputed any marvellous deed to

בפיו ודבר איהם את כל אשר אצונו וכו: אכן ראה בעיני שכלך שהקב"ה הבטיחם לישרא שלא יצטרכו לשמוע את אשר יצוה להם מפיו יתברך : כאי עיר הנביאים שיקים ה' להם ואיך יסבול

דעת אדם לפרש מילת כמוך להיות גדול ממנו הלוא טעות גמור היא : ואם זה כמוך כמשה : הלא אפילו בכל הגדולת והנוראות שעשה משה לעיני ישרץ על פי ה' ובכל זאת לא היה מתייחס הכח לעצמו : כאי לה" לבדו כדכתיב במרבר יו" כח" ויאמר משה בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האה כי לא מלבי וכו' : וכן דברים כט" ב' ויקרא משה - כל ישרא ויאמר להים אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' לעיניכם בארץ מצרים וכו' ועתה כי נראה מכל זאת שמשה לא היה מייחס שום כח המעשה לעצמו ואיך ייחס כח אוהות להנביא ממילת כמוני : אכי היתכן לפרש ולייחס להנביא פלא יועץ - גבור אבי עד וכו' : עכי תדעו באמת שאין פתרון הכתוב זה לא על משיח

Midianites; afterwards shalt thou be gathered unto thy people ;" and Moses intimated to God, Numb. xxvii. 16 and 17. "Let the LORD, the GoD of the spirits of all flesh, set a man over the congregation; which may go out before them, and which may lead them out, and which may bring them in; and that the congregation of the LORD be not as sheep which have no shepherd," &c. Ib. 18. "And the LORD saith unto Moses, take thou Joshua, the son of Nun, a man in whom is the spirit, and lay thine hand upon him," &c.

When Israel stood before the holy mount Sinai, and heard the first two commandments out of the mouth of their MIGHTY, Exodus, xx. 19. "And they said unto Moses, speak thou with us lest we die." Deut. v. 24 and 25. "And ye said, behold the LORD our God hath shewed us his glory and his greatness," &c. "Now, therefore, why should we die? for this great fire will consume us, if we hear the voice of the LORD our GoD any more," &c. Ib. 28. "And the LORD heard the voice of your words, when ye spake unto me; and the LORD said unto me, I have heard the voice of the words of this people, which they have spoken unto thee: they have well said all that they have spoken;" (namely, they have well said, therefore say to them) thus, Ib. xviii. 15. "The LORD thy GOD will rise up unto thee a Prophet from the midst